Rapoo- It solutions & Corporate template

09-8823493

צור קשר

hadaramoffice@gmail.com

שלח דוא"ל

היו ארבעה הבדלים עיקריים במדיניות הישוב לעומת הכפרים השכנים (שהשפיעו לרעה בסופו של דבר על התפתחות המושב) :

א - לא הייתה חובת התיישבות בנחלה הנרכשת.
(בית יצחק ונירה היו בין ישובי המעמד הבינוני היחידים
שהתנו התיישבות מידית ולכן התפתחותם לא נפגעה).

היו ארבעה הבדלים עיקריים במדיניות הישוב לעומת הכפרים השכנים (שהשפיעו לרעה בסופו של דבר על התפתחות המושב) :
א - לא הייתה חובת התיישבות בנחלה הנרכשת.
(בית יצחק ונירה היו בין ישובי המעמד הבינוני היחידים שהתנו התיישבות מידית ולכן התפתחותם לא נפגעה).
a31/7/49 (2024) - מכתב של עורך דין וינטרוב המפציר להסכים לבצע העברת בעלות בין שני יהודים בקנדה , מבלי שהקונה בכלל יבוא לגור פה.
ב - מותר היה לרכוש יותר מנחלה אחת.
(למשל- 4 לשור, 4 לאורטנברג 3 לגולדנברג, 2
למשפחות :שורצבוים, פוטש, סגל, בלינסקי,פקר,
גורשטיין).
ג - התושבים לא היו מאורגנים בארגוני ערבות הדדית שהיו
חשובים מאוד בתנאים הקשים של אותם ימים.
27/6/52 (2027) - מכתב של ועד הכפר הדר-עם לקק"ל
המציין שבהדר-עם כל מתיישב משלם אפילו את דמי החכירה באופן אישי (להבדיל מהמקובל במושבים)
ד - עיבוד הנחלה לא נעשה במרבית המקרים ע"י בעל הנחלה
עצמו.
מאחר ואת הדר-עם לא הקים גרעין חברתי או ארגון מגובש, נעשתה ההתיישבות טיפין טיפין ונפרסה על פני שנים רבות.
ההתיישבות בהדר-עם נעשתה למעשה ב- 7 שלבים וכדי לזכות בתשומת לב הקורא נכנה אותה כ"עלייה מספר...”.
9.1 עליה ראשונה
המשפחה הראשונה שהתיישבה בהדר-עם הייתה משפחת סגל (רחוב הראשונים 41).
אבי המשפחה - יעקב סגל -(יליד 1900 שעלה מפולין כחלוץ בשנת 1920), היה מנהל המטעים מטעם יכין במושב ובמסגרת זו רכש נחלה ובנה את ביתו במקום.
הבית נבנה בבניה פרטית והיה מבטון יצוק כיוון שחששו מיריות.
בשנת 1935 הסתיימה הבניה וכל המשפחה שגרה עד אז בתל-אביב (האשה ושני הילדים - יהודית ומוטקה בני חמש ושנתיים בהתאמה) עברו להתגורר בכפר.
את כל השרותים , כולל מים, קיבלה המשפחה מכפר ידידיה.
יעקב סגל התגורר במשמר השרון עד גמר הבניה
את הבשר מכר "שולם" שהיה מגיע עם חמור מאביחיל והבשר
מאוחסן בשקים משני צידי החמור.
הבית הראשון בהדר עם נבנה על ידי יעקב (1900-1989) ורחל (1903-1983) סגל בשנת 1935.
מוטקה סגל בחזית הבית 1936 - ברקע בית משפחת סגל
1953
יוסף כוחן, פנינה כוחן, יעקב סגל, רחל סגל, יוסף פוטש, חיה גוזנר, משה בלינסקי, הניה פקר, משה פקר, פרל גולדנברג, אשר גולדנברג, יוסף בילינסקי, איטה בלינסקי .
יעקב ורחל סגל וחיה פוטש
תמונות הדר עם מתחילת הדרך
"אין הדר-עם" צילום מברכת המים של כבר ידידיה. בחזית בתי כפר ידידיה, ברקע בתי כפר חיים

כפר חיים בצילום מצפון לדרום

מפת כפר ידידיה-הדר-עם-כפר חיים 1937

9.2 עליה שניה
היו אלה מיהודי ליטא שעלו ממניעים ציוניים, ביניהם פיטל (הראשונים1), בלינסקי (הראשונים 3) ופקר (הראשונים 5) ויוסף פוטש אשר הגיע כנער, למד בבית הספר מיקווה ישראל, ובחופשים בא לעבוד בפרדס וגר אצל משפחת פקר. (עם שמוליק בחדר, ואח”כ בנה את ביתו ברחוב הראשונים 18).
הללו לא המתינו שהפרדסים יישאו פרי אלא הגיעו מתוך רצון להתיישב מיד.
מעניין לקרוא את המכתב שנשלח לפקר ע"י יכין ומציין שעדיין אי אפשר להתפרנס מהמשק, ולחשוב מה עלול היה להיות גורל המשפחה במלחמת העולם השניה אם אבי המשפחה היה ממתין בליטא עד שהמשק יישא פרי....
בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה וחלק ניכר מרוכשי הנחלות בהדר-עם נספו או לא השלימו את תהליך הרכישה.
מר פיטל שהקים את הבית השני בהדר-עם (אחרי סגל), וראשון מקימי הבתים בצד הצפוני של רחוב הראשונים (רחוב הראשונים 1,כיום ביתה של משפחת הרמלין) - חזר לאירופה בשנת 1935כדי להביא את משפחתו מליטא וניספה בשואה.
הבית עמד נטוש שנים רבות, אח"כ שימש כבית הנוטרים (הגפירים - הנוטרים היהודים שהורשו להחזיק נשק ע”י השלטון האנגלי), כמזכירות הכפר וכבית כנסת בשבתות,
וב- 1964 נרכש ע"י משפחת הרמלין.
שלושת הבתים הראשונים ברחוב הראשונים בשנת 1938 (נבנו ב 1935)
שיפוץ הבתים בשנת 1963
הסיפור של הבית ברחוב הראשונים 1 (שהכינוי שלו היה "בית הנוטרים" או "בית הגאפירים") הוא אולי המעניין ביותר בכל בתי הכפר.
את הבית הקים אדם בשם פיטל והוא היה הבית השני בכפר (אחרי הבית ברחוב הראשונים 41).
מר פיטל חזר לאירופה (ליטא ? ) להביא את משפחתו בשנת 1935 , השתהה שם וניספה בשואה.
הבית, שבנייתו לא הושלמה, נבחר ע"י משטרת הישובים העיבריים (מ.י.ע.) כנקודת משטרה לנוטרים העבריים.
(מלוחות הטבארות (תבניות היציקה) עשו רצפה..).
(מ.י.ע. היה גוף שהוקם בהסכם בין הסוכנות היהודית והצבא הבריטי להגנה על הישובים היהודיים. הקצין הבריטי גר בבית יצחק).
אחד הזכרונות הראשונים של שייקה מהבית ברחוב הראשונים 1 הוא של טנק של הצבא הבריטי שחיילים אוסטרלים שוטפים בצינור.
הנוטרים (שכונו גם "הגאפירים") שהו במקום בשנים עד 1948.
המבנה שהפך להיות מעין מבנה ציבורי, שימש גם כבית כנסת בשבתות, עד להקמת בית הכנסת בשנת 1952.
בשנים 1948-1958 גרו במקום משפחת גולדשטיין (הראשונים 24) ומשפחת כץ (הראשונים 30) עד שסיימו לבנות את בתיהם.
(גם משפחת שרצקי מכפר חיים גרה בבית, כך שהבית שימש בו זמנית למגורי שלש המשפחות וכבית כנסת ומזכירות !).
יהודה ומוטקה הקימו צריפונים מפח כמטבחים ובחצר הקימו מסגריה. (שייקה הרמלין מספר שעד היום הוא מוצא חתיכות ברזל רבות באדמה).
עד לשנת 1963 שימש הבניין כמזכירות הכפר.
כאשר הסתיימה בניית בית העם-מזכירות נינטש המבנה.
היחידה הוגדרה כמשק עזר ולא כנחלה.
בשנת 1963 הציעה משפחת הרמלין לקנות את החלקה (2.5 דונם) ואת הבית.
ההצעה התקבלה, ואליהו הרמלין שהיה טייח ובנו יגאל שיפצו את הבית, ויגאל עבר לגור בבית עם אשתו תרצה (שפיגל) בת כפר חיים.
בהמשך מכרו יגאל ותרצה את הבית לשייקה ולינדה ב- 1976 ועברו לגור בנחלת ההורים בכפר חיים.
* דמי חכירת נחלה באותן ימים הייתה בסדר גודל של 600 לא"י
שייקה הרמלין שהיה ילד בכפר
חיים באותן שנים זוכר כיצד הם
עזרו לחיילים מניו זילנד לרחוץ
את הטנק שלהם שהיה מוצב
לידבית פ. בשלהי מלחמת
העולם השניה
את כל השרותים, כולל מים, הם קיבלו מכפר חיים.
דמי החכירה השנתיים לקק"ל היו מ- 22 מיל לדונם בשנת 1934 עד ל- 115 מיל לדונם בשנת1947.
צפון רחוב הראשונים - 1939
9.3 עליה שלישית
הדר-עם נחלקה בשלב זה לשני "מוקדים" - 7 משפחות ברחוב הראשונים בצד הגובל עם כפר חיים חלקן גרות בצריפים, ובית משפחת סגל בצד הגובל עם כפר-ידידיה.

להדר-עם לא היו שום שרותים בשלב זה.

התושבים שהתגוררו בצד הצפוני קיבלו את כל השרותים - מרפאה, מכולת, חינוך ואפילו מים - ממושב כפר חיים הסמוך.

משפחת סגל קיבלה את כל השרותים מכפר ידידיה.

הצרכנייה עדיין לא הייתה במקומה כיום.
בתחילה היו מארגנים רשימות ואנשי כפר ידידיה היו מביאים
את המצרכים במשאית ומחלקים.
אח"כ הייתה הצרכניה במבנה המשמש כיום את הספריה
ברחוב הפרסה בכפר ידידיה. ורק אח"כ נבנה המבנה במקומו הנוכחי ברחוב הראשונים 43.

בתכתובות הדואר נהגו לציין "כפר חיים" לתושבי החלק הצפוני של רחוב הראשונים ו "כפר ידידיה" לתושבי החלק הדרומי.

בצילומים של הצלם רודי ויסנשטיין ממרומי מגדל המים של כפר ידידיה אפשר לראות את "אין הדר-עם"- כאשר בית משפחת סגל נמצא בצד אחד וקבוצת בתי המתיישבים הראשונים באופק ליד כפר חיים.

התושבים התפרנסו מעבודה בפרדסים שניטעו לכלל בעלי הנחלות , מהפרדס שלהם ומגידול תרנגולות ואווזים.

רשימת "מצאי" מדצמבר 1941 כוללת:
סגל (הראשונים 41) - 4 נפשות - אין משק חי.
בלינסקי (הראשונים 3) - 3 נפשות - 500 עופות.
פקר (הראשונים 5) - 4 נפשות - 500 עופות + פרה
גולדנברג (הראשונים 14) - 4 נפשות - 120 עופות + פרה.
כוחן (הראשונים 6) - 3 נפשות (בצריף).
גוזנר (הראשונים 10) - 3 נפשות (בשכר דירה 15 לא"י
לשנה).
פוטש יוסף (הראשונים 18) - רווק (בשכר דירה 12 לא"י
לשנה).
אפשטיין (הראשונים 7) 4 נפשות (בצריף)
וינשטיין - רווק , (בחדר בבית של פ. - הראשונים 1).

הדרך לשער חפר (כיום כביש 5700) - דוקטור בנדר, רופא הכפרים, משוחח עם גב' בלומנטל מכפר ידידיה, ליד באר המים של כפר ידידיה

מצב זה נמשך עד 1948.

בשנת 1948 נמנו בהדר-עם :
6 משפחות שכללו 27 נפשות, כולם חיים מחקלאות
800 דונם הדרים. 5 פרות, 1800 עופות .
סה"כ קרקעות - 1777 דונם.
דמי החכירההשנתיים לדונם היו כ- 115 גרוש לשנה.

לשם השוואה -
בכפר ידידיה נמנו באותה שנה :
78 משפחות עם 348 נפשות, מתוכם 66 משפחות מתקיימות
מחקלאות.
183 דונם מטעים, 98 פרות, 47 עיזים, 17000 עופות .
סה"כ קרקעות - 1702 דונם.

בכפר חיים נמנו באותה שנה :
80 משפחות עם 347 נפשות, מתוכם 66 משפחות מתקיימות
מחקלאות.
400 דונם מטעים, 116 פרות , 14500 עופות .
סה"כ קרקעות - 1783 דונם.


התפתחות עמק-חפר באותן שנים:

193219391947
ישובים31624
נפשות22035006200
שטח כללי35002600040000
הדרים7262006300
גידולי שדה וגן בעל0800010000
מספוא בהשקיה016004200
ירקות09002500
בקר27002200
עופות054000140000

בשנת 1936 - 1937 החלו בבניית ביתם ראשוני המתיישבים שקנו את הנחלות עוד בליטא.
הבתים נבנו בתחילת רחוב הראשונים (בצד הגובל עם כפר חיים).

בשנת 1936 - 1937 החלו בבניית ביתם ראשוני המתיישבים שקנו את הנחלות עוד בליטא.
הבתים נבנו בתחילת רחוב הראשונים (בצד הגובל עם כפר חיים).

תמונות רחוב הראשונים לאורך השנים

1938 1940

2006

חלקו הצפוני של רחוב הראשונים צילום מצפון לדרום

רחוב הראשונים סלילת המדרכה אוקטובר 2007

9.5 עליה רביעית
ב- 1948 יצא הפרסום הבא:
"....שטח המטעים ליד כפר חיים, הידוע בשם
חרות-ג' או הדר-עם, ובו מספר משפחות, רוב
המקומות הללו אינם מאוכלסים עדיין ועתידם
כישוב אינו ברור עוד. הם לא נמנו כישובים
בפני עצמם, אף שנכסיהם המשקיים (פרדסים,
בארות וכ"ו) כלולים בסיכומים של עמק חפר....

ב- 1950 - יכין , כחברה המיישבת של הדר-עם שינסה מותניים ומינתה את אגון פרידמן מכפר ידידיה "כרכז פרויקט" לארגון ישוב הכפר.

לאגון פרידמן, שאשתו הייתה מהולנד, נודע על קבוצת יהודים בהולנד המתארגנת לעליה לישראל.

בשנת 1950 התגבשה בהולנד קבוצה של עולים, אשר לאחר מוראות מלחמת העולם השנייה החליטו שמקומם בישראל.
הקבוצה ערכה מפגשי גיבוש בהולנד, ולקבוצה זו פנה אגון פרידמן והציע לאנשיה לעלות לישראל ולהתיישב בהדר-עם או בגן יבנה, שני ישובים שיכין שמה לה למטרה ליישב באותה עת.

הכנות הקבוצה לעליה ארצה הן דוגמה ומופת לעליה ציונית טהורה.
הקבוצה שלחה נציג "לתור את הארץ" והמסמך בו מתאר הנציג את רשמיו מהארץ,מכפר ידידיה ומהעומד בפני העולים - הנו מעניין במיוחד.

העולים לא היו בני 18 עם חלומות ילדות ולא פליטי חרב שעלו בלית ברירה.
הם היו בעלי משפחות וילדים צעירים, מרביתם מבוססים או בעלי אפשרות להתבסס היטב בהולנד שלאחר המלחמה, ועלייתם הייתה מפוכחת עם עניים פקוחות ולמעשה מהטעם היחיד שאפיין את הציונות - ההכרה שרק בארץ ישראל הם יוכלו לחיות ללא הפחד והזרות שאפיינו את חייהם בשנות מלחמת העולם השנייה.
הקבבוצה ההולנדית עלתה בשנת 1951 וכללה 11 משפחות (חוקס, מאייר, פרנקנהאוס סלומונס,פלם, קאן, מנספלד, הקרט, ונדנברג, קופנס, כהן).(ראה תאור מעניין של אברהם סלומונס).
לכפר הגיעו באותן שנים עוד משפחות (שכבר התגוררו בארץ במקומות אחרים) שאחד או שני בני הזוג היו מהולנד - ללא קשר לאותה קבוצה - מרשנד, זהבי (מאיר), עמרם (מנחם), זילברברג.

וכך הגיע מספר המשפחות "ההולנדיות" ל- 15 - מתוכן14 ברחוב ההולנדים (כפי שהוא נקרא כיום).

בכפר התגוררו באותה תקופה כ- 15 משפחות - כולן ברחוב הראשונים.

בשנים 47 עד 51 : פוטש יוסף, פוטש רפאל, סגל יעקב, כוחן יוסף, גוזנר יצחק, פקר משה ,
אשר גולדנברג, אשר רוזנמן,
גלב צבי, צוקרמן שמואל, בלינסקי זאב, בלינסקי משה,
רום מנוס, הלפנד יעקב, רכטמן זאב.



אגון פרידמן הפיץ את הידיעה על ישוב הדר-עם גם בקרב משפחות בארץ - וכך קנו משפחות נוספות נחלות בכפר, בסה"כ התיישבו באותה תקופה כ- 22 משפחות.

העולים העבירו סכום התחלתי של כ- 2000 לירות ליכין וקיבלו כ- 1500 לירות הלוואה בריבית של 4% ל- 20 שנה.

רכישת נחלה + הקמת בית + הקמת לול עלו כ- 4000 - 6000 לירות.

מחיר הפרדס היה בין 800 ל- 1200 לירות לפי מצבו.

מחיר הבניה היה כ- 30 לירות למ"ר.

מתוך ספרו האוטוביאוגרפי של יהודה מרשנד (רח' ההולנדים 5) :

1949 - שכר דירה בגן חפר - 9 לירות לחודש. ב- 1951 - 9 לירות.
1950 - שכר יומי בפרדס - 1.1 לירות.
כרטיס הלוך ושוב גן-חפר - נתניה 0.05 לירות.
בילוי בסרט + נסיעה באוטובוס + כיבוד קל - 0.27 לירות
אוטובוס לת"א - 0.18, נעליים 2.35 , פח נפט 18 ליטר 0.33 לירות.
1951 - יום לפני ראש השנה נכנסנו לביתנו. היה לנו חשמל ובית שימוש אמיתי עם ניאגרה !
דלת פנימית הייתה רק לשירותים. באמבטיה היה וילון במקום דלת.
28/4/1950 (2025) - מכתב של ועד הדר-עם לקק"ל המתלונן שמשמר השרון וחברים מכפר חיים תפסו ומעבדים אדמה כבדה השייכת לחברי הדר-עם ומסרבים לפנותה, למרות שכעת כבר נוספו מתישבים לכפר ובכוונתם לעבד את האדמה.
בשולי הדף יש הערה של המנהל לפקיד - “מי זה הדר-עם - נא לסמן על המפה ונשוחח".

8/8/53 (2031) - מכתב של ועד הכפר הדר-עם המבקש להפריד את רישום הקרקעות לגוש עצמאי ולא לכלול אותן ברישום עם כפר ידידיה.

30/9/54 (2035) (2050)- מכתב של ועד הכפר הדר-עם המבקש מקק"ל וחברת חשמל לציין את השם הדר-עם על המפות ולא "כפר ידידיה".

2/12/58 (2049) - מכתב מחאה של ועד הכפר הדר-עם לקק"ל על העברת זכות חכירה ללא אישור ועד הכפר בניסיון לחייב התישבות הרוכש בכפר.

בשנת 1957 כבר התגוררו בכפר 37 משפחות


בניית רחוב ההולנדים - 1952

9.6 עליה חמישית
בתחילת שנות ה- 70 נדמה היה שהכפרים "עומדים להסגר...”.

הדור הצעיר שהיה מועט (2 ילדים למשפחה בד"כ) לא חזר לכפר, הגנים ובית ספר נבטים נסגרו בגלל מיעוט הילדים, והתחושה הייתה ש"אין המשך" לישוב.
ועד הכפר החליט "להפשיר" את חלקות "בעלי המקצוע" - חלקות של כ- 1.5 דונם ולהציע אותן לדור הבנים. (“עליית בנים-ממשיכים").
היום הדבר ניראה אבסורדי - אך באותן השנים לא הייתה מניעה לשני בני משפחה לרכוש מגרש ובלבד שיבואו להתגורר במקום.
בהתאם "למסורת" של הדר-עם - הייתה רכישת המגרש והפיתוח על כל רוכש בנפרד וכך נוספו עוד כ- 9 יחידות מגורים לכפר, והדר-עם הפך לכפר עם 5 רחובות ( "ההדרים”, "שדרת הכפר", ו “זו-הדרך”).

מחיר מגרש של 1 דונם היה באותן שנים כ- 6000 לירות.
הקמת בית של כ- 100 מ"ר עלתה כ- 60000 לירות.

רכישת נחלה (מבעל נחלה אחר) עלתה (1965) כ- 20,000 לירות (ללא בית).

רכישת נחלה (מבעל נחלה אחר) עלתה (1973) כ- 73,000 לירות (ללא בית).

בשנת 1970 התגוררו בכפר כ- 70 משפחות

חגיגות יובל לכפר ב- 1983

9.7 עליה שישית

אינו בחקלאות מחד-גיסא ובנית בית לבן ממשיך על נחלה שאינה ניתנת לפיצול הנו בעייתי מאוד מאידך גיסא.
כיוון שכך נרכשו 3 חלקות פרדס משלש נחלות, (בתוכן הפרדס של סגל - מנהלהפרדסים שהתיישב ראשון בכפר), וביחד עם שטחי ציבור מפוזרים פה ושם - הפכו הפרדסים ל- 50 חלקות של כ- 500 מ"ר לבניית בתי מגורים.
מחיר מגרש של 500 מ"ר היה כ- 150,000שקל.
(חצי למינהל מקרקעי ישראל וחצי עבור פיתוח השטח).
מחיר בנית בית של כ- 100 מ"ר היה כ- 300,000 שקל.
וכך במהלך מהיר של כשלש שנים כמעט הוכפלה אוכלוסיית הכפר.
בשנת 2000 התגוררו בכפר כ- 150 משפחות.
9.8 עליה שביעית
במהלך כל שנות קיומו של הישוב הצליחו תושבים שונים לאתר את בעלי החלקות או יורשיהם בחו"ל ולשכנעם למכור להם את הנחלה - וכך מדי מספר שנים נוספה משפחה והוקם בית חדש על מגרש שעמד ריק כל אותן שנים.
יש לציין שבמסמכים מוצאים את מלחמתו של הועד שלא לאפשר העברת בעלות לרוכשים שאינם מתכוונים לבוא ולגור בכפר, כיוון שאי אכלוס הכפר גרם להחלשתו כל השנים.
כיום (שנת2006) יש עדיין נחלה אחת (שדרת הכפר 12) המוחזקת כרכוש מבלי שנבנה עליה בית ושלא אוכלסה מעולם.
(בשנת 2009 החלה בנית בית על הנחלה).

hadaram abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות